קריאה דיאלוגית
היא שימוש בספר כבסיס לדיאלוג, בעיקר רגשי עם ילדים. קריאה כזאת מעודדת את הילד או הילדה לחשוב על רגשותיהם של אחרים ושל עצמם. עקרונות השיטה היא לעקוב אחרי הילד והעניין שלו בסיפור לשים לב מה משך אותו בסיפור, על מה הוא מתעכב ולתת לכך מקום. לעצור ולתת לילדה הזדמנות להגיב ולהביע את עצמה ובמקביל לשאול שאלות פתוחות שמעודדות אותה לחשוב, להתבונן, להרהר ברמת ההבנה של הילד. קריאה זו מאפשרת לקרוא תיגר על המסר של הסיפור ופותחת צוהר להבנה עמוקה ומשמעותית על יחסים, רגשות, זהות ואמפתיה.
emmanuel duverger
בתמונה שני ילדים עוזרים לסבתא לערוך את שולחן האוכל ובדרך מפילים צלחת חרסינה ושוברים אותה. מי
עשה את זה? מה מרגיש הילד? ומה יקרה עכשיו?
"אוי לא, ג'ורג!" ספר ילדים מאת כריס הוטון
לכלבלב ג'ורג קשה להתאפק מלעשות דברים שאסור לו. לפעמים הוא מצליח, ולפעמים לא כל כך. אם על השולחן עומדת עוגה וגורג אוהב עוגות מה יעשה ג'ורג? סיפור משעשע על הבחירה בין טוב לרע ועל האפשרות לתקן גם אם אנחנו מקלקלים.
אמרתי שאתנהג יפה, חושב ג'ורג
קיוויתי שאתנהג יפה אבל לא הצלחתי
ג’ורג’ מצטער על מעשיו ונותן לילד האריס את הצעצוע האהוב עליו. כך הוא מנסה להעניש את עצמו על אי שליטתו ביצר, ועל חוסר יכולתו לבצע את מה שהבטיח לעשות, אולם האריס נוקט בשיטה הפוכה. במקום עונש הוא מציע לג’ורג’ לצאת ביחד לטיול.
בטיול, נפגש ג’ורג’ שוב עם כל אותם “פיתויים”, אולם הפעם, מודע לתחושה הקשה שמתעוררת בו אחרי שלא התגבר על היצר, הוא אינו אוכל את העוגה, פוסח על האדמה ואף לא מנסה לרדוף אחרי החתול.
קשה לחולל שינויים התנהגותיים וללמוד את הקודים החברתיים, אולם בסיועו של האריס, המייצג כאן או את עולם המבוגרים, או חבר שכבר עבר את תהליך ההפנמה, ג’ורג’ מצליח להפנים את הקודים ולהתנהל לאורם.
סופו של הסיפור מלמד, כי אין לפנינו טקסט דידקטי שכן ג’ורג’ לא באמת משתנה. “פיתויים” חדשים כל הזמן ניצבים בדרכו והסוף הפתוח מלמד כי אין לדעת כיצד יפעל בעתיד. שכן שינוי הוא תהליך ארוך, המורכב מהצלחות ומכישלונות, אולם לזכותו של ג’ורג’ ייאמר, שהוא ניחן לא רק ברצון להשתנות ולהתבגר, אלא גם בשותף טוב לדרך, שמלווה אותו בדרך הפיזית והנפשית של הגדילה.
מעבר להבנה ששינויים התנהגותיים הם הדרגתיים, גם הסליחה נוכחת בטקסט. הצורך לבקש סליחה מאדם אהוב שפגעת בו (ג’ורג’ אוכל את כל העוגה ומפגין חוסר התחשבות) ומנגד, החשיבות הטמונה בלסלוח לאדם אהוב ולקבל את חולשותיו. (שי רודין)
רינת פרימו שואלת מתי כדאי לפתוח את הדיאלוג באמצע או בסוף?
לדעתה אין להפסיק סיפור באמצע כדי לשאול שאלות. ספר טוב מכניס אותנו לבועה ולהפסיק אותו באמצע יהיה לפוצץ את הבועה.
קריאה משותפת של הורים וילדים היא קסם הדורש מאמץ אבל זה מאמץ מתגמל. אם צחקתם יחד הרי העמקתם את הקשר בינכם, הייתם יחד בחוויה תרגישו כי אתם מלאים ברעיונות רגשות ומחשבות. אם הילדים ירצו לשתף אותנו בהם זה נהדר. אבל בעדינות.
לקריאת ספר יש רק מטרה אחת. קריאת ספרים זה מספיק.