סיפורי בבתא

פליאה

הילדוּת היא התקופה שבה בילינו את רוב הזמן בפליאה.

בתמונה עומדת ילדה מול הסורגים של גן סגור ומסתכלת בו בפליאה.

פליאה היא היכולת לראות את היופי בדברים יומיומיים. היכולת הזאת טבועה בנו מילדות אך אנו נוטים לאבדה במשך השנים. כאשר הדברים הופכים למובנים מאליהם ותוך שאנו הופכים להיות מכווני תועלת.

חוויה של ראיית היופי עם חוויית פליאה נקראת "חוויה אסטטית." חוויה זו, מאופיינת בתפיסת היופי של דבר מסוים, היוצר הנאה ונתפס דרך החושים.

אחד הדברים להתרחשותה של חוויה אסטטית היא היכולת להתבונן בדברים ב"עיין של מתחיל". המבטא מצב של נוכחות בהווה, פתיחות והתחברות לפליאה בכל רגע.

"עיין של מתחיל" אופיינית לתקופת הילדות היכולת הזאת לראות ולהעריך יופי נכללת כאחת החוזקות כמו: הכרת תודה, תקווה, רוחניות, אמונה, סלחנות, חמלה, עליזות, הומור, מרץ והתלהבות.

כדי להחיות את היכולת הילדית הזאת בנו ובילדינו , "כדי שלא ייעלמו הדברים היפים מעינינו כל יום ויום", ראוי שנשים את ערך היופי והפליאה על סדר היום האישי והמקצועי שלנו. (ורד רפאלי)

השיר "זה לא כל כך נעים לראות גן סגור" מתואר מנקודת מבטו של ילד, אשר עובר עם אימו בשעות אחרי הצהריים ליד גן הילדים שלו והוא סגור.

גן סגור
מילים יהונתן גפן לחן יוני רכטר

אתמול בחמש אחרי הצהריים
הלכנו עם אימא למכולת
ובדרך ראינו שהגן שלנו סגור.

הנדנדות עומדות בין העצים הגבוהים
והפרחים כאלה נמוכים ובלי צבעים
כי הגן שלנו סגור.

קוביות נרדמות מסודרות בסל
ואין שם אף ילד שיבנה מהן מגדל.

אין שם אף גננת שתגיד מה מותר ומה אסור
וכל הספרים מסודרים על המדף
כי אין מי שישמע סיפור.

קוביות נרדמות מסודרות בסל
ואין שם אף ילד שיבנה מהן מגדל.

הנדנדות עומדות בין העצים הגבוהים
והפרחים כאלה נמוכים ובלי צבעים.

אתמול בחמש אחר הצהרים הלכנו עם אמא למכולת
ובדרך ראינו שהגן שלנו סגור.

מאחורי המילה סגור מסתתרת תחושה של עזובה ובדידות.

ששקט מסביב אז לפרחים אין צבעים. הקוביות נרדמות מחוסר מעש והגננת המסמלת את המבוגר, לא נמצאת כדי להגיד מה מותר ומה אסור. הספרים מסודרים על המדף ולא משרתים את מטרתם.

השיר אומר כי עולם ללא צחוק ילדים הוא עולם עצוב ובודד.