סיפורי בבתא

לאן הברווזים עפים כשהאגם קפוא

בני אנוש מלווים את הציפורים הנודדות במבטם. הם רואים כנף, תעופה, תנועה. אופק, מקומות רחוקים, אפשרויות ומחשבות על חופש וחירות. הם כותבים עליהן, על הציפורים, על נדודיהן, על מעופן, על חירותן. למעשה, הם כותבים על עצמם.

אבל האם נוכל לראות את הציפור הנודדת, כפרט, ולכתוב על אודותיה גם משהו שנוגע אליה, להכיר בה, לחקור ולהבחין בעוד תכונות שלה, מעבר למה שמיד עולה בדעתנו האנושית.(אלכסון)

נילס הולגרסן ומסע אווזי הבר

היֹה היה נער... כך נפתח אחד הסיפורים היפים שנכתבו אי פעם.

היֹה היה נער, פרחח עצל וּקְשה לב, שבא יום אחד על עונשו והפך לגמד. הבהמות וחיות הבית בחווה שבה נולד וגדל לא הסתירו את שמחתן לאֵידוֹ, והפוחח הננס חש נכלם וחסר אונים.

מה יגידו הוריו כשיראוהו?

איך יחזיר לעצמו את קומתו?

הישוב להיות כאחד האדם?

בהחלטה של רגע זינק על צווארו של אחד מאווזי הבית בדיוק כשהלה נענה לשידוליהם של אווזי בר המעופפים ממעל. כך יצא נילס למסע מרגש ומלא הרפתקאות עם אווזי הבר ועם מנהיגתם הקשישה והחכמה אַקַא מִקֶבְּנֶקַיְסֶה, ששמה הלך לפניה בכל רחבי הארץ.

במסעו גילה נילס שהיה קודם כל ילד, את האומץ שבלִבּוֹ, נחלץ להגן על הטוֹב והצודק, הבין מהן הגינות ורעוּת, וכמו בכל מסע ראוי לשמו למד להכיר את עצמו; המפגשים שהיו לנילס עם עצמו ועם אחרים בדרך - הם שעושים את הספר רלבנטי ומעניין גם מאה שנה אחרי שהתפרסם.(דף דף ספרות לילדים)

אילו ציפורים מילים: ז'אן ברוסול לחן: ז'אן קלבה תרגום: נעמי שמר

אילו ציפורים אשר עפות מעל הים אילו ציפורים היו דוברות כבני אדם
אלו סיפורים היו ודאי לציפורים על הארצות אשר מעבר להרים.

כל חופי הפלא, כל אגמי התכלת כל הרכסים המושלגים
כל ימי הפרך שחלפו בדרך כל השבתות והחגים.

אילו ציפורים אשר עפות מעל הים אילו ציפורים היו דוברות כבני אדם
אלו מן שירים היו ודאי לציפורים איזה קרנבל היה לכל המשוררים.

כל ירק היער, כל חשכת הסער כל חמדת הקיץ בלבבות
זו אשר הופכת לצבעי שלכת של האהבות הנכזבות.

אך הציפורים נאמנות לשתיקתן
ועם בוא הסתיו הן ממריאות במחי כנף והסודות איתן.

המסר שבו מסתיים הספר הוא ,"צוואתה" של אקא מפקדת להקת האווזים לפיו כדור הארץ לא שייך רק לבני האדם.

"הבטח לי דבר אחד, נילס, לזכור תמיד: השמים, האדמה, האגמים, ההרים לא ניתנו רק לבני האדם. הם ניתנו גם לבעלי החיים לציפורים ולדגים ולכל מי שנשמה באפו. לעולם אל תשכח את זה, נילס" (אנונימוס)