סיפורי בבתא

לבד על המרבד

"חָתוּל אֶחָד נֶחְמָד יָשַב עַל הַמַרְבָד

בָּא כֶּלֶב וְיָשַב עַל הַמַרְבָד

בָּאָה עֵז וְיָשְבָה עַל הַמַרְבָד

בָּאָה פָּרָה וְיָשְבָה עָל הַמַרְבָד

בָּא פִּיל וְיָשַב עַל הַמַרְבָד

פסטטטטט! .............

חָתוּל אֶחָד נֶחְמָד יָשַב עַל הַמַרְבָד, לְבַד. "

לבד על המרבד הוא ספר ילדים קטן שכתב ואייר בריאן וילדסמית. ותורגם על ידי מיריק שניר . מדובר בחתול אחד היושב על מרבד ההולך ומתמלא, עד שהוא נושף בכעס וכולם בורחים.

הספר משעשע ילדים קטנים כי הוא מאפשר להם להבין שלכל אחד מותר להיות לפעמים קצת לבד, בלי שיפריעו לו במרחב האישי. (ויקיפדיה)

את הסיפור הזה אפשר להדגים לילדים בעזרת דמיות של בעלי חיים ומטפחת. מעמידים את החיות לפי סדר ההקראה על המטפחת ואז כשהחתול עושה פסטטטטט!.... מוציאים אותם מהר מהר.

בתמונה מצוירים ילדה קטנה וחתול. הסצנה מרגשת בגלל העצירה לרגע קסום קטן של שביעות רצון. האור נכנס דרך החלון ונופל על סינר הילדה הקטנה ועל שערה. לרובנו הייתה חוויה כזו. אנחנו מנסים להיאחז בה כל עוד אנחנו יכולים, אבל זה בדרך כלל נמשך רק רגע, ואז זה עובר לתוך הזיכרונות שלנו או נשכח לנצח. – (ג'יי.ד'יי.)

מקהלה עליזה
מילים: לאה נאור לחן: נורית הירש

על ראש הברוש שבחצר שמחה והמולה,
שם כל הציפורים בעיר הקימו מקהלה.
העפרונית הסולנית ניקתה את הגרון,
שילבה כנף, זקפה מקור וגם פצחה ברון.

ציף ציף, שריק שרק בול בול בול בול ביל בל
לה לה לה... וכל מי ששמע אמר, אח איזו מקהלה.

פתאום הפסיק את השירה פשוש אחד זעיר,
אם אין מילים ואין תווים הוא לא מוכן לשיר.
"אנחנו לא רוצים מילים", רגזו הבולבולים,
"אנחנו, גם ללא מילים, נורא מתבלבלים"

ציף ציף, שריק שרק...

הסנוניות כתבו תווים על חוט ועל גדרות,
תוכי אחד לימד אותן מילים נהדרות.
אלפי דרורים ועפרונים פרצו מיד בשיר,
ומקולות הבולבולים התבלבלה העיר.

ציף ציף, שריק שרק...

"אוי די כבר, די לכם לשיר", צעק פתאום הברוש,
"לכו לישון, כבר מאוחר כואב לי כבר הראש"
האופרטה היפה לא באה עד סופה -
מחר יצפצפו קונצרט על עץ הצפצפה.

סיפור נהדר כפתיח לשיחה על היתרונות והחסרונות של ה”לבד”, גם למבוגרים