סיפורי בבתא

מה שלומך אבא

אחרי לידת התינוק נדרשת האם לתפקד ולהידחף אל התפקיד הכי יודע כל בעולם – אימא.

בתהליך זה האבא נשאר מאחור. להביא ציוד, למלא טפסים, להעביר ולהחזיר וכמובן לחזור לעבודה.(הארץ)

בתמונה, נפרדת בת דייגים מאביה. הילדה, מנסה למשוך את הרגע ולהיאחז בחיבוק לפני שהוא מפליג אל האופק.

כדי שגבר לא רק יחליף חיתולים אלה יתרום מנפשו לתהליכי הגדילה השונים, הוא צריך להרגיש שיש לו מה לתרום ואכן יש לו.

על פי גישת החוזקות לאבות יש את היכולת לאהוב ,לדאוג, לטפל. אומץ לעשות, יכולת לפתור בעיות, חשיבת עתיד...(הארץ)

אך הקשר עם התינוק לא מגיע מהשמיים. הוא תוצאה של זמן, הפרשת הורמונים הדדית, מבטים ארוכים וחרדה שהופכים לדאגה קרבה ואהבה.

נמצא שמעורבות פעילה של אבות לא רק תורמת להתפתחות תקינה של ילדיהם, מקלה על אימהות ומשפרת את היחסים הזוגיים.

גברים הנהיים לאבות הופכים מאוזנים יותר בבחירות שלהם, לוקחים פחות סיכונים, חיים באופן בריא יותר, עסוקים בשאלות ערכיות ושאלות של מוסר, מעורבים בסוגיות חינוכיות, פועלים בקהילה ומפתחים מיומנות של אמפטיה ודאגה לאחר. (הארץ)

השיר אבא סיפור מאת יהונתן גפן

מספר בפשטות על ילד, המבקש מאביו שיספר לו סיפור:

ים כחול ושמיים, שתי סירות של נייר,
הדיג יורד למים ורוכב על גב של דג אל האוצר.

כפר ירוק בין ערביים, פרדסים ושדות,
האיכר חוזר לבית מנשק אישה יפה וילדות.

אבא סיפור אנ'לא יכול לישון,
ירח מסתכל לי בחלון.
עוד מעט אני אהיה
גדול יותר מדי,אז אבא עוד סיפור אחד ודי.

שלגיה, סינדרלה ,הדובים ישנים,
ואולי זה רק נדמה לך,
מי יושב על הכיסא שלי? אני

יום אחד בן־ המלך התחפש לנסיכה,
התחתן עם הצפרדע
והכל נשאר בתוך המשפחה.
טוב טוב שנשאר.

אווירתו של השיר רגועה ושלווה, כמו בתיאור חופשה חלומית המשלבת את האגדה בתוך הרגיל והטבעי ("הדיג יורד למים, ורוכב על גב של דג אל האוצר").

חשיבותו של הסיפור בשיר אינה טמונה בסיפור כשלעצמו אלא בקשר המשפחתי שהוא קושר – הקשר בין האב לילד, המבקש לשמר את חווית הילדות שלו עוד רגע נוסף באמצעות האזנה לסיפור לפני השינה.

גם אם הסיפורים מתבלבלים ("מי יושב על הכיסא שלי, אני"; "בן המלך התחפש לנסיכה והתחתן עם צפרדע"), אין לכך כל חשיבות

משום שהמטרה הראשונית והאמתית היא למצוא הגנה וביטחון בקרבתו של האב, הן מפני הסכנות האורבות בחוץ ("ירח מסתכל לי בחלון") והן מפני הסכנות המאיימות שבפנים ("עוד מעט אני אהיה גדול יותר מדי"( כשצ'כוב פגש את הו הנרי)

נוכחות האב נוסכת רוגע בעצם היותה קרובה וזה, לדידו של הילד
המבקש, הדבר היחיד שחשוב.