סיפורי בבתא

כל אחד מאתנו מכיל את שתי הנשים ואנו יכולים לבחור לאן פנינו מועדות ומי נהיה. זה המסר של הסיפור.

מיהי ניקה מסמותרקיה?

פסל השיש של ניקה מסמותרקיה מתאר את האלה ניקה, כאילו ״ נחתה זה עתה על חרטום האנייה; ניקה בטוחה בעצמה לחלוטין, למרות המאמצים לגבור על המשבים העזים: היא תנחת על חרטום האנייה ותכריז על ניצחון, יהיו הרוחות חזקות ככל שיהיו.

אפשר לתהות כיצד נראו פניה: האם היא הייתה רצינית? מחייכת קלות? האם חשפו פניה את המאמץ להתגבר על הרוח. אני מציעה לכל אחת לשים את ראשה על הצוואר של ניקה ולהרגיש כי היא אלת הניצחון.

הדעה המקובלת, לסמל הכנף של חברת הנעליים נייק הוא בהשראת פסל ניקה המנצחת המפורסם (במוזיאון הלובר).

סודות הגנים הנעלמים

בילדותי, הייתה ברדיו תכנית לילדים שנקראה "לאם ולילד". התכנית הייתה משודרת כל יום בשעה שתיים בצהריים. בשעה זו הייתי יושבת ליד הרדיו הישן ומקשיבה לה. דרכה הכרתי סיפורים גדולים ביניהם עלילות וויפללאלא ומסעות נילס אולגרסיין הקטן. הסיפור שאני זוכרת במיוחד הוא הסיפור "סוד הגן הנעלם" סיפור שכתבה הסופרת פרנסס הודג'סון ברנט המתאר ידידות מיוחדת שנרקמת בין שלושה ילדים - מרי היתומה, קולין, בן דודה החולה של מרי, ודיקון, ילד מיוחד וחובב טבע, על רקע גילויו של גן נסתר סודי וקסום.

הסיפור עוד הדהד בליבי שנים רבות אחר כך, עד שיום אחד ראיתי אותו. זה היה כשהייתי אחות בבית החולים הצרפתי ביפו. הגננית של המוסד הראתה לי שביל סודי דרכו נכנסתי לגן קטן וקסום שעמד במלוא פריחה לדבריה בכל מנזר יש גן סמוי מהעין.

התפתחה בי המחשבה והרצון לחפש מפתח אל גן ניסתר המצוי בליבו שלכל אחד.

מאז אספתי סיפורים רבים על סגנונות גנים ועל התפקיד שלהם

הגן הראשון עליו אכתוב נמצא בזיכרון יעקב

גן הנדיב בזיכרון יעקב משלב בתוכו גנים מרהיבים ומטופחים המשתרעים על פני 70 דונם. הכוללים בתוכם סגנונות גנים שונים. הגן הגדול מעוצב בסגנון גן אנגלי כך שהמטייל יוכל להעלם ולהתנתק מההמולה בחוץ. ליהנות מהשבילים מהשקט והשלווה. ללכת לאיבוד בתוכו לפגוש אמפיתאטרון קטן ספסל בודד ואת מערת הקבר של הברון רוטשילד ושל אשתו עדה (אדלאייד). בהמשך ניכנס לגן ורדים צרפתי גן סימטרי בו אפשר ללכת בין הוורדים השתולים ולמצוא בתוכו את שעון שמש.
ויש גן ים תיכוני הכולל טרסות מפלים ומזרקה גן הדקלים, גן הריחות. לכל אחד מהגנים הללו יופי ייחודי המזמין את המבקר לחוויה של שלווה ופליאה. לא לשכוח “לטעום” גם מהשבילים המשניים. ולהתחבר לטבע אבל היום מידי פעם כשאני משוטטת לבדי בשבילי הגן מבקש ממני השומר "ללכת רק על השבילים".

אני מחייכת ואומרת לו ו כי אני מכירה את הגן וחוקיו מגיל חמש. תגובתו הצחיקה אותי לדבריו "לא עבר הרבה זמן"

הגן השני הוא גן הבהאים הנמצא ליד עכו

מאיר שלו מתאר בספרו "גינת בר" את ימיו כחייל בבסיס הטירונים גולני ליד עכו. טרטורים אימונים משעממים, מסעות ותרגילי סדר. לילה אחד הוא מספר כשסיים את תורנות השמירה. החליט להלך לאורך גדר הבסיס ולמצוא פשפש בגדר שדבר קיומו נלחש מפה לאוזן. לאחר שמצא אותו זחל דרכו החוצה טיפס על חומה והשתלשל אל תוך הגן הבהאי בלילה היה הגן גן פלאות מעוצב לתפארת גן שכולו תרבות. השבילים זהרו בחשכה, הברושים הזדקפו כחניתות העצים והשיחים היו גזומים. גן טוב ומטיב.

ומחשבה עלתה בראשו איפה כדאי לעצב אישיות של אדם אם בכפיה ואילוף בבסיס טירונים או ברצון להרחבת הנפש והראות בגן פלאות.

גן נעלם נוסף מספר את סיפורה של אחוזת לנגה. הסיפור מתחיל באנגליה. בשנת 1884 ניטה נולדה למשפחת בנטויטש בבית אחוזה גדול בצפון אנגליה כילדה ה-11 של המשפחה. מילדות הטיף לה אביה הציוני על חשיבותה של התנועה הלאומית היהודית. עם נישואיה ב-1910 לסטודנט היהודי-גרמני מיכאל לנגה, יצא הזוג הטרי לירח דבש בארץ ישראל. הם אכן התרשמו ושנתיים אחר כך שבו ארצה ורכשו כ-20 מגרשים בשטח כולל של כ-70 דונם בזיכרון יעקב, לא הרחק מבית הפקידות (כיום מוזיאון העלייה הראשונה). על אחד המגרשים, בשטח של 4 דונם, הקימו ניטה ומיכאל בית אחוזה לו קראו "חצר כרמל". 30 עובדים יהודים עבדו בבניית הבית ומבני השירות ובנטיעת הגנים. ניטה הפכה את הבית למקום מפגש חברתי לבני המעמד העליון. בני הזוג היו חשוכי ילדים. בראשית 1922 כשחזרה ניטה מחגיגות טו בשבט. החלה להשתעל ולכחכח. כל הלילה נאבקה ובבוקר עצמה לעד את עיניה והיא בת 38 בלבד. במושבה נפוצו שמועות כי מיכאל לא טיפל כראוי באשתו ולא הזעיק עזרה. מיכאל החל להסתגר ולאחר שלוש שנים של בדידות שלח מיכאל לנגה בגן יד בנפשו.

גם בספרה של שרה אהרוני "אהבתה של גברת רוטשילד"

מסופר על גוטל רוטשילד אימו של הנדיב הידוע אשר ב: 1770 כתבה ביומנה על הגבלות גזרות והחרמות שהוטלו על היהודים בגרמניה ביניהם האיסור לפתוח חלונות בבתי הגטו הפונים לרחובות פרנקפורט ובמיוחד האיסור לבקר בגן הציבורי. רק בתיווך הצרפתים נפתחו הגנים ליהודים. ומיד לפני שיסגרו, יצאה עם אימה לטיול בגן. את המראות, הריחות, הטבע, היופי והחירות תיארה כגן עדן עלי אדמות.

הענק וגנו

מסופר על ענק עם בית אחוזה נפלא וגן נפלא לא פחות, בו שרר אביב תמידי, הציפורים צייצו, הילדים שיחקו. עד שיום אחד הרעישו הילדים או משהו, והרגיש אותו ענק צרכי בעלות כאלה ואחרים, וגירש את הילדים המשחקים, ויחד איתם את הציפורים, ואת האביב, הענק בנה חומה גבוהה, והכניס לביתו קור בדידות, וחורף נצחי. הוא התחיל להרגיש רע, בודד ועצוב, ולא כל כך מבין למה, והיה לו קר. שנים עברו, ועבר ליד אותה חומה מבחוץ ילד קטן, הוא גילה לפתע פרצה בחומה והחליט להיכנס לשם, ובקיצור מכניס בחזרה מעט חום לחייו של הענק, האביב גורם לו לשבור את החומה, להכניס חזרה את הילדים, ואיתם את הציפורים והחום. סוף טוב הכל טוב.

נחל ראם - מדינת ירדן

החייל הבריטי, לורנס איש ערב. שימש כקצין קישור במהלך המרד הערבי שפרץ כנגד האימפריה העות'מאנית במהלך 1916 עד 1918. בספרו האוטוביוגרפי "שבע עמודי החוכמה" הוא מתאר את וואדי ראם הנמצא כ-50 ד' נסיעה צפונית מזרחית לאילת

כך: “רכבנו אל ראם, מקור המים הצפוני של בני עטיה, מקום שהלהיב את דמיוני, כיוון שאפילו החויטאת (שבט בדואי המתגורר באזור) הלא רגשניים תיארו את המקום כיפהפה”.

את ההשראה לשם הספר קיבל אולי מהפסוק בספר משלי. "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ" אך ספר משלי לא מפרט לנו מה הם עמודי. את ההסבר אני מקבלת ממחקר תנכי לנשים מאת הסופרת ננסי סארי המלמד כי שבעת העמודים המקיימים את בית החכמה הם:

1. יראת ה' - יראת האל, או יראת שמים, יכולה להתפרש הן כפחד מפני האל והן כרצון עז לקיים את רצונו מתוך אמונה יוקדת בצדקתו.
2. הדרכה - היא מתן הסבר כיצד יש לנהוג בפעולה מסוימת.
3. ידע - הוא מידע צבור אשר מצוי ברשותה של ישות בעלת תודעה.
4. הבנה - היא תהליך פסיכולוגי שקשור לאובייקט מופשט או פיזי, כגון אדם, מצב, או מסר אשר אדם        מסוגל לחשוב עליהם, ולהשתמש במושגים כדי להתמודד כראוי עם אותו אובייקט.
5. שיקול דעת - שכל ישר הוא מונח המתאר שיקול דעת והחלטה המבוססים על תפיסה פשוטה של מצב או עובדות.
6. עצה - דרך פעולה, שאדם מציע לאחר כדי לעזור לו.
7. תוכחה - מילות נזיפה, דברים שבאים להראות לשומע, שפעל באופן פסול.

מכל שבעת העמודים מסקרן אותי במיוחד העמוד הראשון יראת ה'.

מסופר על אודיסאוס ואנשיו באיליאדה שלא הכירו תודה לאלים ובמיוחד לפוסידון - אל הים על ניצחונם הגדול בטרויה. דבר שגרם למסע ייסורים בלב ים, שבו כולם למעט אודיסאוס (שאתנה מגינה עליו) נהרגו. ואצל מחזריה החוצפנים של פנלופה, באודיסיאה, שנאלצו לשלם בסוף במותם, על הסגת הגבול היהירה שלהם בביתו של אודיסיאוס.(ויקיפדיה) יראת ה' מסמלת לדעתי את חטא הגאווה: המבטא תכונת התנשאות באדם כלשהו. חטא הגאווה גורם לאדם להיות בטוח שהוא צודק יותר מכל אדם אחר. זהו חטא הנובע מחוסר שליטה עצמית ומחוסר מתינות ומביא לבסוף את האדם החוטא לאסון.

מה הסיפור של איקרוס שהצליח לעוף

איקרוס במיתולוגיה היוונית היה בנו היחיד של דדלוס. הוא היה ילד פזיז ומגושם. שדדלוס אביו היה אומן וממציא. כשהמלך מינוס מכרתים ביקש ממנו לבנות את הלבירינת מבוך שנועד להסתיר מהעולם ולהחזיק בשבי את המינוטאורוס המפלצתי, בנה של אשתו של מלך מינוס עשה זאת דדלוס בחפץ לב. הוא הצליח ליצור מבוך שהמינוטאורוס לא יוכל לחמוק ממנו. אבל משסיים דדלוס לבנות את המבוך, הוא הופתע לגלות שהמלך מינוס כלא אותו ואת איקרוס בנו במגדל. כדי שאיש לא ידע את סודות הלבירינת דדלוס ואיקרוס הצליחו לברוח מהמגדל והחליטו להימלט מהאי כרתים.

אבל האי היה מוקף בספינות ובשומרים. ולכן החליטו השניים להכין לעצמם כנפיים מנוצות ציפורים שחוברו בעזרת חוטים עם שעווה ודונג. לפני שהחלו לעוף, הזהיר האב את איקרוס לבל יגביה לעוף ויתקרב לשמש, מחשש שהשמש החמה תמיס את כנפיו. אבל משהחל לעוף איקרוס הפזיז התלהב מהתעופה והחל להתרומם למעלה כשהוא שוכח את האזהרות של אביו. כמו שחשש דדלוס חום השמש המיס במהירות את הדונג של כנפיו, איקרוס נפל מטה לתוך הים ומת. מאז מהווה סיפורו של איקרוס מעיין תמרור אזהרה לאנשים לבל יהפכו להרפתקנים שנוטלים סיכונים מיותרים או מוגזמים ולבל יתלהבו וישכחו את אמצעי הזהירות ההכרחיים ולחטא הגאווה.

בירכת רם והבניאס

בדרך לחרמון מתגלה לרבים, כתם כחלחל ויפה. זוהי בירכת רם. המכונה גם "הבריכה הגבוהה" הבריכה היא אגם טבעי המצוי כנראה בלוע הר געש כבוי .ואם מדובר על הר געש כבוי האם יש לה תחתית?

בעבר האמינו שהבריכה היא אחד ממקורות הירדן, והמים שלה מחלחלים ממנה אל המערה המוכרת בבניאס. המיתולוגיה היוונית מספרת על האל פאן שהיה אל הרועים ועדריהם ומייצג גם את המוזיקה הפסטורלית והשעשועים. פאן היה מאוהב בנימפה יפהפייה שפגש ביער אודם, אך היא לא התלהבה מהגבר בעל הקרניים ופרסות התיש. בצר לו ישב על שפת בריכת רם וניגן מנגינות נוגות עד שחלילו נשמט ונפל אל קרקעית הבריכה. פאן העצוב חזר דרך נחל סער למקדשו שבפניאס וכשהתקרב אל המקדש שמע מנגינת חליל מדהימה. הלילה כבר ירד אך מתוך המערה בקע אור. כשהתקרב ראה את חליל הזהב שלו צף במקום נביעת המעיין.

הסיפור מזכיר לי את הספר "ארץ לאיבוד" 

איך עמוק בלב כל אחד מאתנו ילדים ומבוגרים כאחד נמצאת ארץ קסומה ארץ לאיבוד. לשם הולכים הדברים. (דבורה לילי כהן)

תרנגולות שהפכו לעיזים

מעשה באדם ששכח תרנגולות על פתח דלתו של חוואי עני. אמרה לו אשתו איזו הפתעה יש לנו תרנגולות, אפשר לאכול את ביציהן. לא נאכל את הביצים אמר הבעל נשאיר אותן לדגור עליהן יפקעו מהן אפרוחים ונוכל להחזיר את האבדה לבעליה כשיחזור. במשך הזמן רבו וקרקרו התרנגולים והפריעו לחוואי ואשתו ואז החליט למכור אותן בשוק תמורת עיזים. וכשהתרבו העיזים הלך וקנה אדמות. יום אחד עבר אותו אדם שאבדו ממנו התרנגולות ואמר לחברו: כאן הנחתי (שכחתי) את התרנגולות שלי.שמע החוואי את דבריו ושאל אותו האם תוכל לזהות את התרנגולת ששכחת?. אמר לו האיש כן. אמר לו החוואי בו קח את רכושך.

ואני שואלת מה צריך האדם לקחת את התרנגולת או את האדמות?

מגילת הנחושת – מגילת האוצר

בין מגילות ים המלח שהתגלו במערות קומראן שבמדבר יהודה ובאתרים נוספים באזור ונכתבו כולן על קלף, נמצאה גם מגילה אחת שהייתה חרוטה על גבי נחושת. מגילות ים המלח, שתקופת כתיבתן משוערת למאה השנייה והראשונה לפני הספירה, כתובות ברובן בעברית. בעוד שמרבית המגילות מהוות מקטעים של ספרי המקרא או של ספרים חיצוניים או פרשנויות רבניות, מגילת הנחושת מציגה טקסט אחר לגמרי: מופיעה בה רשימת אוצרות שכוללת כמויות עצומות של כסף, זהב מטבעות ופריטים יקרי ערך נוספים, לצד רשימה של מקומות שבהם הוחבאו האוצרות הללו. הרשימה כללה כ-4,500 כיכרות של כסף וזהב, 165 מטילי זהב וכלים שונים – במשקל כולל של מאה טון.

חלק ממגילת הנחושת שנמצאה במערות קומראן. המקומות המוזכרים בה אינם מוכרים בימינו

התעלומה סביב האוצרות שמוזכרים במגילת הנחושת גדולה: המקומות שמוזכרים בה (חרובא שבעמק עכור, צוק הקדרון ואחרים) אינם מוכרים בימינו, לא ידוע מהו מקור האוצר וגם לא למי הוא היה שייך. יש המעריכים שזהו אוצר פרעוני, אחרים סבורים שמקורו מבית המקדש הראשון או השני, ויש הסבורים שהאוצר היה שייך לכת שחיה בקומראן. חוקר ארץ ישראל בן ציון לוריא סבר שמדובר באוצרות בית המקדש השלישי. עם זאת, חוקרים רבים טוענים, שהמגילה היא תיאור דמיוני ושהאוצרות שמוזכרים בה כלל לא קיימים. לטענתם, מי שמחביא את רכושו במקומות מסתור לא מציג ברבים את רשימת המקומות הללו.ב – 2005 בעת ביצוע עבודות עפר במזרח ירושלים התגלה מטמון קטן. ההשערות כי זהו המקום המכונה "עמק עכור" במגילה, הובילו להרחבת החפירות במדבר יהודה, אולם מאז לא התגלה אוצר נוסף. המגילה עצמה מוצגת במוזיאון בעמאן, בירת ירדן.  (חפש את המטמון: בעקבות אוצרות אבודים מסע אחר)

משהו בקטנה... 

סיפור עם ספרדי

היו היה איש אחד שבמשך שנים חלם שאם ייסע לעיר הרחוקה ימצא שם אוצר, מתחת לאחד הגשרים הראשיים. הוא מחליט לנסוע לעיר הרחוקה, אך לאכזבתו, מגלה שהוא לא יכול לחפור מתחת לגשר, משום ששם שומרים אנשי משמר המלך. הוא מתעצב והולך אנה ואנה ליד הגשר. ראש השומרים שם לב לאיש המסתובב שוב ושוב סביבות הגשר, ושואלו לפשר מעשיו, הוא מספר לו על חלומו, וכתגובה השומר לועג לו, ואומר לו שגם הוא חלם חלום, שמתחת לתנור בביתו של איש מעיר מאוד רחוקה מסתתר אוצר! הוא מוסיף כמובן, שלדעתו, אסור להאמין לחלומות, ושהאיש עשה שטות בבואו עד לעיר רק מכוח חלום. אז הבין האיש שמטרת בואו לעיר הייתה רק כדי לשמוע זאת, שבעצם האוצר נמצא ממש מתחת לאפו. חזר לביתו, חפר מתחת לתנור, מצא את האוצר והתעשר.

לכאורה, ניתן לראות במשל מסר כאילו לא צריך לחפש את האוצר רחוק, מכיוון שהוא נמצא אצלנו בבית. אך ניתן לפרש את המסר גם בצורה הפוכה: אדם לא יוכל להגיע לעושר רוחני לתובנות ולחכמה אם לא יצא למסע בעקבות חלומותיו .

הסופר המוכר פאולו קאולו כתב על הנושא את ספרו "האלכימאי".

ספר יונה

מפנה אתכם למילים המיוחסות לנלסון מנדלה:

 "אדם אינו פוחד מהצרות שלו ומכישלונותיו. אדם מפחד מגדולתו ומימוש הפוטנציאלים שבתוכו. מפחד להיות הנשמה הזוהרת שבתוכו" ויליאמסון

סיפורו של יונה הנביא הוא קצר. אלוהים שלח אותו לקרוא על העיר החוטאת נינווה הנמצאת הרחק במזרח (בירת אשור) . יונה נבהל מגודל המשימה ובורח באנייה שהפליגה מיפו לנקודה המערבית ביותר שאליה הגיעו הספנים של ימי התנ''ך לתרשיש (ספרד).

במהלך הבריחה חסרת הסיכוי עובר יונה הרפתקאות רבות. ה' מטיל על הים סערה גדולה. הסערה מטלטלת את הספינה והמלחים המבוהלים. זועקים בייאושם איש לאלוהיו. יונה שיודע שרק האלוהים שלו יכול לעזור, יורד אל בטן האנייה ונרדם. רב החובל בתגובה צועק עליו :

"מה לך כי נרדם" קום וקרא גם אתה לאלוהיך" אבל יונה מסרב. המלחים הנואשים מחליטים להפיל ביניהם גורלות ומבקשים לדעת מי אשם ברעה הזאת . מתברר כי הסערה פרצה בגלל יונה. המלחים הסקרנים שואלים אותו "מה זאת עשית?" יונה מספר להם כי הוא בורח מאלוהיו. המלחים מתפלאים. הם שכבר ראו והסיעו בורחים מכל הסוגים, לא מבינים איך אפשר לברוח מאלוהים. יונה מחליט לקחת לבסוף אחריות ומבקש מהם להשליכו לים. הסערה שוכחת מיד והים נרגע. בעומק הים בולע את יונה דג גדול. במשך שלושה ימים מתפלל יונה אל ה' . כשהוא יוצא ממעי הדג אלוהים קורה לו בשנית ללכת אל נינווה. בעל כורחו הולך יונה למלא את שליחותו ולהזהיר את תושבי נינווה מפורענות.

לשאלה למה יונה בורח יש הרבה פרושים :אפשר להעמיד את יונה כסרבן אגואיסט וקשה עורף ואפשר כי יונה מסרב להתמודד עם נינווה הפרטית שלו ומטעניה. במיוחד עם האגו שלו וחששו כי אם אנשי נינווה יחזרו בתשובה והגזרה תתבטל. יחשבוהו כנביא שקר.

אבל יונה יכול להיות כל אחד מאתנו. כל מי שחש שליחות, ששומע קול פנימי הקורא לו להציל את העולם. להילחם על הנושאים הקרובים לליבו. נושאים כמו מניעת אלימות, שוויון בין המגדרים ,זכויות הילד , ושמירת הסביבה. לשליחות כזאת יהיו כמובן מחירים. אמירת האמת יכולה לגרום ללעג לבוז ולבדידות. אפשר לקחת מספר יונה את ההשראה לשאוב אומץ ולמצוא את כוחות הנפש ולשנות את העולם. זה מה שיהפוך אותנו לאנשים יותר טובים.

אדם הבורח מייעודו יקלע בכל שלב לדרך ללא מוצא

ואם אנחנו נהיה אנשי נינווה מה נעדיף לשמוע? את האמת או את הסיפור.

האמת והסיפור מקור לא ידוע

פעם אחת, לפני שנים, היה הייתה אישה זקנה שהייתה מהלכת בעולם. הילכה הזקנה ימים ולילות, שבועות וחודשים עד שיום אחד הגיעה לכפר קטן. התדפקה האישה על דלתות הכפר, הדלתות נפתחו מעט, אך תכף ומיד נסגרו וננעלו בפניה. ישבה האישה בודדה בשערי הכפר וחיכתה. לפתע פתאום התקרב איש צעיר, יפה תואר, לבוש בגלימה צבעונית והילוכו גאה. נכנס בשערי הכפר וראה זה פלא, כל הדלתות נפתחו בפניו, ואף פנימה הכניסוהו ובמאכל ומשקה כיבדוהו, והיו מזמרים ומרקדים וחוגגים. והאישה, יושבת לה בשערי הכפר מביטה בכל המחזה הזה ותמהה. קראה אליה את האיש הצעיר ושאלה אותו, "סליחה מי אתה?, ואיך יתכן שאותך הכניסו פנימה, ואותי השאירו כאן?", " אני הוא הסיפור", ענה האיש הצעיר, "ומי את?", "אני היא האמת", אמרה האישה הזקנה. ואף אחד לא רוצה לשמוע את האמת. "אם כך?" שאל, "אם כך" ענתה, "הכנס אותי אתה תחת גלימתך, ויחד נכנס פנימה". וכך היה שנכנסה לה האמת בתוך הסיפור, ומאז בכל סיפור יש שמץ של אמת(גולם).

חופש הבחירה - כנסיית מארייה מאגדלנה

את הסיפור הבא הכרתי דרך סידרת "הכתר" המשודרת בנטפליקס. מסופר על הנסיכה אליס אימו של הנסיך פיליפ אשר נפטרה בארמון בקינגהאם, ב-5 בדצמבר 1969. הנסיכה אשר נולדה חירשת וספק סכיזופרנית תרמה לעניים את כל רכושה . היא נקברה בטירת וינדזור, למרות בקשתה להיקבר בכנסיית מריה מגדלנה שבהר הזיתים בירושלים, לצד דודתה אליזבת פיודורובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה. רק ב-3 באוגוסט 1988 מולאה צוואתה, ועצמותיה הועברו לקריפטה שמתחת לכנסייה.

ידוע כי ב-31 באוקטובר 1994, הגיעו שני ילדיה הנותרים, פיליפ וסופיה, ליד ושם, כדי לקבל בשמה את תואר חסידת אומות עולם. את התואר קבלה על הצלתם של משפחת כהן באתונה במהלך מלחמת העולם השנייה.

ב-30 בספטמבר 2016, ניצל נכדה יורש העצר הבריטי הנסיך צ'ארלס את ביקורו בירושלים, לאחר השתתפותו בהלוויית שמעון פרס, ועלה לקברה.

בעולם של פשיטת רגל מוסרית וערכית, היה גם מיעוט קטן של אנשים אשר אזרו אומץ יוצא דופן על מנת לשמור על ערכי המוסר שלהם. אלו הם חסידי אומות העולם. הם עמדו בניגוד מוחלט לזרם המרכזי של אדישות ועוינות שהיה שכיח בזמן השואה. בניגוד לסובבים אותם, מצילים אלו ראו ביהודים בני אדם וסברו שיש להם מחויבות מוסרית כלפיהם. הרשימה כוללת טיפוסים מגוונים ואין שום דמיון ביניהם. הם יכולים להיות נסיכה נאצי ושוטה הכפר איש אינו יודע איך היה נוהג באומץ במצבים של פחד ואימה.

כשמחשיך רואים את הכוכבים.

הבתים התאומים

לפעמים חגי תשרי מחזירים אותי לימי ילדותי.

ימים של תום בהם הייתי הולכת עם אבי לבית הכנסת ובליבי בקשה כי השנה החדשה תהיה טובה. באוויר הייתה הרגשה של סוף הקיץ וקול נקישות נעלי החדשות הדהדו בסמטאות של נווה צדק ואבי חיפש שיח בו יוכל להחביא את קופסת הסיגריות. וככה בעודנו מסתכלים על הבתים המתפוררים של השכונה נהג לספר לי סיפורים : כאן היה גר שי עגנון וממש כאן ליד גר גוטמן. זה בית הספר אליאנס בו למדתי.

זהו בית הכנסת של משפחת שלוש המיוחדת וכאן את רואה מול ראינוע עדן ניצבים שני בתים תאומים. עשויים מחומרי בניין שיוצרו במפעל האחים שלוש. הם ניבנו עבור נכדיו הגדולים של אהרון שלוש, משה ומרקו. בגלל הרצון לשלום בית ולשוויון, ניבנו הבתים זהים לחלוטין.

אך האם הרצון לשיווין אפשרי? כנראה שלא! משה עמד להתחתן ואילו מרקו הבוגר ממנו, טרם מצא לו אישה. המשפחה החליטה לשלוח את מרקו הרווק לצרפת ללמוד על תורת האריחים. שם בצרפת הרחוקה הכיר מרקו את פולט. נערה צעירה בעלת עיניים תמימות ובורקות, הם התאהבו הגיעו לישראל ובקשו להתחתן. בארץ התברר לכולם כי פולט נוצרייה. בלחץ המשפחה נאלצה פולט להתגייר, וכעבור שנה נערכה להם חתונה שמחה ומפוארת. כל המי ומי של תל אביב הגיעו וכולם איחלו לזוג אושר ועושר. מספר ימים אחרי חתונתם הלכו השניים מאושרים לטייל בחולות תל אביב כשלפתע חשה פולט בכאב דוקרני, עקיצה של יתוש מסתורי ובתוך שעתיים מתה בזרועותיו של מרקו. כל מי שהגיע לחתונה הגיע עכשיו ללוויה. כולם ניסו לעודד את מרקו אמרו לו כי הוא צעיר ויכול להתחיל מחדש אך מרקו נשאר אלמן ערירי וחשוך ילדים בארנקו נמצאה רק תמונה אחת נושנה ומצהיבה של פולט. תכניות לחוד ומציאות לחוד.

בושם האפרסמון

נמרים במדבר יהודה ואישה מעוררת השראה

את הסיפור הבא סיפר לי יגאל ארגמן, איש מופלא איתו ניפגשתי מדי שנה מרחק של בדיוק 3 מטרים מהמחסום בירידה למלונות ים המלח. ליגאל קרוואן למכירת לימונדה ומליבי, בצומת נחל דרגה של ים המלח. שם ברקע רכסי ההרים הקסומים ומי הטורקיז שמעתי סיפור שלקח אותי 2000 שנה אחורה. הסיפור על הפקת שמן האפרסמון ואישה מופלאה אף יותר בשם בבתא.

ים המלח ידע בעבר פעילות אנושית רבה. עדות לכך היא רצפת פסיפס יפיפייה בבית הכנסת העתיק בשמורת נחל דוד.

על אותה רצפה מופיעה כתובת ארוכה, המתייחסת לכללי התנהגות בקהילת עין גדי,

"כל מי שיגרום למחלוקת בין אדם לחברו, יספר לשון הרע על חברו לגויים, יגנוב או יגלה את סודה של הקריה - מות יומת"

שואלים מהו סוד הקריה? מסתבר שסוד הקריה קשור לאופן הפקת בושם האפרסמון. בושם האפרסמון אשר שימש כקטורת בבית המקדש וסיפק ריח נעים לגופן של נשות רומא העשירות. תעשייה חשובה לרומאים. שבצידה כסף רב.

באותה תקופה חיה במקום סוחרת קרקעות אמידה בשם בבתא בת שמעון. בבתא הייתה אישה רבת פעלים פורצת דרך חזקה ואשת עסקים ממולחת אשר סחרה בבושם האפרסמון תמורת זהב. אך הימים הם לאחר חורבן בית שני ולאחר מרד בר כוכבא בבתא חבריה ומשפחתה מתו במצור על מערת האגרות בנחל חבר.

את גילויה הראשון גילה הארכאולוג יגאל ידין בשנת 1960.

בין הגילויים היה ארכיון המסמכים שהותירה אחריה בבתא. במערה התגלה ארכיון שכלל 35 מסמכים משפטיים: 3 בארמית, 6 בנבטית, 17 ביוונית ו -9 נוספים ביוונית עם תוספות וחתימות בארמית או בנבטית.

המסמכים היו ממוינים לנושאים וגלולים בתוך שקיק עור שהונח בסל נצרים. הסל הוחבא בנקיק עמוק במערה, שנאטם על ידי המחביא. חלק מהמסמכים היו כתבי מכר, חוזי חכירה, כתובות נישואין של בבתא ושל דמות נוספת בשם שלומציון בת יהודה. הסכמי אפוטרופסות ומזונות של ישוע בן בבתא, וזכויות שימוש במים לצורכי השקיה.

ישנם מסמכים המופיעים בשני העתקים או גם בתרגום ליוונית. מעמדה הכלכלי העצמאי של בבתא מתחוור מן העובדה שהלוותה לבעלה כספים. בין התעודות שנמצאו בארכיון, הייתה גם הכתובה של בבתא, שנשמרה היטב ונעטפה בנפרד. כתובה זו היא אחת משלוש בלבד הידועות לנו מתקופת התנאים. על גב הכתובה כתוב: "כתבת בבתא ברת שמעון". תאריך הכתובה ניזוק ולכן קשה היה לדעת אם היא מנישואיה הראשונים או השניים, אולם סכום הכסף שניתן לה מידי בעלה היה "צורין מאה", שעל פי ההלכה הוא הסכום המגיע לאלמנה או גרושה. נוסחת הפתיחה של הכתובה אומרת שהנישואין נערכים "כדין מושה ויהודאי" (ולא "כדת משה וישראל"), כפי שנזכר גם במשנה ובתלמוד הירושלמי. מתוך אחד מסעיפי הכתובה, משתמע כי היא נרשמה בנוסח יהודה (שכלל את עין גדי) ולא בנוסח ירושלים והגליל, כפי הנאמר במשנה. בתוך הסל בו נטמן הארכיון נמצאו גם מפתחות, ראי נחושת מעוטר, סנדלים מעוטרים מזהב, קופסת תכשיטים ממתכת ממורטת ובקבוקון בושם אפרסמון הבושם (מלכים א), כמו כן נמצאו במערה צלחות וקערות רומיות יקרות מתוצרת אלכסנדריה שהשתייכו אולי לבבתא.

בבתא שימשה השראה רבה לחוקרים במדבר יהודה ועל שמה נקראו הנמרות המפורסמות שלומציון ובבתא. והנמר הזכר, חריטון,

לסיכום:

מראה ,מפתח, ובקבוק בושם האפרסמון זה כל מה שבבתא השאירה אחריה. ומה אני אשאיר אחרי ? שלמה המלך אמר כי לא עושר ולא כוח ואפילו לא מקדש אדיר שנבנה בירושלים שרדו תחת השמש. ההישג האמתי של המלך הגדול הוא מורשת חכמתו. האמונה כי ידע הוא הצורה הנעלה ביותר של רוחניות ורק רעיונות יכולים לעמוד במבחן הזמן ולשנות את העולם.

גלגל הרפאים בגולן - רוג'ום אל הירי

בעולם קיימים מעגלי אבנים רבים. המפורסם בהם הוא הסטונהנג' באנגליה.

גם ארצנו התברכה במעגלי אבנים מסתוריים. המעגל נמצא בקרבת מושב יונתן ברמת הגולן ונקרא ראג'ום אל הירי. המבנה כמו בצילום מטה בנוי בצורת מעגלים המקיפים את עצמם. במרכז, המעגל נמצא קבר, משקופי בזלת ועמודים שקרני השמש מצליחות בתקופות מסוימות במהלך השנה להשתחל דרך החרכים שלהם.

כיום, התייתם המעגל מתושביו ואין לחוקרים מושג למה הוא שימש. חידה זו הביאה פתח לאינספור תיאוריות לפיהן: מדובר באתר עתיק ששימש פולחנים מקדמת דנא מצפה כוכבים, אתר נחיתה לחוצנים השוכנים בקבוצת הכוכבים אוריון, או כפי שמתארת קלייר בסדרה "זרה" פרוזדור מעבר לתקופות היסטוריות או עתידניות.

מוזמנים לגעת באבני במעגל ולחשוב לאיזו תקופה תרצו ללכת ואם תגיעו מה תשנו?

ועוד בקטנה - הניסוי של דר'' היידגר

יום אחד הזמין הידגר את חבריו הקשישים, שלושה גברים ואישה להשתתף בניסוי מסתורי וקודר.

הוא מראה להם ורד נבול, שלטענתו הוא בן חמישים וחמש ואגרטל שבתוכו מים מוגזים. הידגר מסביר כי המים ההמכושפים ממזרקה אגדית "נוער" ליד אגם מקאקו .המים מביאים בצורה מופלאה את הורד הזקן לפרוח שוב כאשר הוא נושר לתוכו.

חבריו של הידגר מסתקרנים, ובזהירות מנסים לטעום מהמים בתקווה שהם יחזירו את נעוריהם ויעניקו להם אפשרות לחיות שוב את החיים. הם מגחכים להפצרותיו של הידגר לא לעשות את טעיות העבר. וכך בעוד הידגר צופה. הם שותים בחרדה את המים נעוריהם שוחזרו, הם חוזרים איש לסורו ולשיגעונותיו ומתחילים שוב להתמודד כמו בעבר על תשומת הלב של האלמנה הצעירה והיפה. גם לאחר שהכד מתנפץ לרסיסים בהתלקחות של אלימות פרועה והם חוזרים בגיאיות העמוקים והקודרים אל דמותם הבלה והמזוקנת אין הם לומדים את הלקח כי אם מחליטים לצאת ללא דיחוי למעיין הנעורים כדי ללגום ממנו מידי בוקר וערב. (ויקיפדיה)