סיפורי בבתא

כרוניקה של גילוי העולם

מאחורי הדלת יש שביל, בקצה השביל גדר, לגדר שער כשאני פותח את הדלת מתגלה רחוב.( מאחורי הדלת יש שביל .גיל לי אלון קוריאל)

בתמונה ילדה קטנה דופקת על דלת כחולה היא עומדת על קצות רגליה ועדיין לא ממש מצליחה להגיע לנקש. היא באה נושאת סל כנראה מחזיקה מתנות. מכיוון שגובה המנעול בגובה הנכון שלה. אולי היא הציצה בו כדי לראות אם יש מישהו בפנים.

הספר "מאחורי הדלת יש שביל" מתאר ילד קטן העושה את דרכו לבית סבתו שבקצה הרחוב. הסיפור מלווה במבט אוהב את הילד הקטן הצועד דרך הרחוב והגן, כשאביו, (המפרגן לעצמאותו) עוקב אחריו ושומר מרחוק את צעדיו מבלי להתערב.

המילים מזמינות את הקוראים להצטרף אל ילד בדרכו ולגלות איתו את כל הדברים הנפלאים שנמצאים סביבנו בבית, ברחוב ובעולם.

"מִמּוּל בָּתִּים, מֵעָלַי שָׁמַיִם, בַּשָּׁמָיִם שֶׁמֶשׁ".

לאורך הרחוב יש חנויות והוא סופר לעצמו את המספרים עד עשר, שהוא הבניין שאליו הוא צריך להגיע.

המספרים כתובים בכל מיני מקומות ברחוב (כניסות לבניינים, שלט הנחה בחנות או שם החנות עצמה).

בסוף הספר אנחנו מגלים לאן הילד הלך כל הזמן...- לבית סבתו.

כשהילד עומר לפני הדלת הוא אומר: "לבית יש דלת, ליד הדלת פעמון כשאני מצלצל בפעמון, הדלת נפתחת, כּשֶׁהַדֶּלֶת נִפְתַּחַת, הַלֵּב שֶּׁלִי חָזָק-חָזָק דּוֹפֵק" – כי מאחורי הדלת מחכה לי סבתא שאני כל כך אוהב" ככה בדיוק ילדים מדברים.

אני אוהב – יונתן גפן

אני אוהב שוקולד ועוגות גבינה
וארטיק וסוכריות ותות גינה

אני אוהבת ימי הולדת ושקיות עם דברים טובים
ואת השמש ואת הירח וגם כמה כוכבים

אני אוהב את החורף ואת הקיץ ואת הסתיו
ואת האביב ואת מה שעכשיו

אני אוהב את גלית בעיקר עם צמות
ואת זאת עם הנמשים ואת זאת עם הגומות

אני אוהב את אימא ואת אבא גם
ואת שולה הגננת ואת הדודה מרים

אני אוהב את סבא ואת סבתא אני אוהב את אחותי
אבל הכי הכי הרבה אני אוהב אותי

מתאים לזאטוטים בני שנה וחצי ועד שלוש (וגם קצת להורים…)
(קואלת ספרים)