סיפורי בבתא

וכמה שמביטים בה יותר

"הילדה הכי יפה בגן" הוא שיר שכתב יהונתן גפן על ילדה שמביטה על הילדה הכי יפה בגן, מתפעלת מכל מה שיש בה. העיניים הצמה הפה.

השיר שואל איך מישהי כל כך יפה, יכולה להיות עצובה? השיר מתאר את הפער בין מראית עיין למציאות. בן מי שנראה מצליח ומאושר לבן מה שאותו אדם חש בחשאי בינו לבינו.

כל כך הרבה פעמים שמענו את המשפט, רק על תהי עצובה. למה את עצובה. כבר מילדות עוקרים אצלנו את ההבנה ש"עצב" הוא חלק בלתי נפרד מהסידור הזה שנקרא "החיים" בדיוק כמו הפחד הכעס ותחושות אחרות. צריך לתת לו מרחב קיום כדי שיימצא את עצמו וילך לדרכו.

אפשר לשאול אותו מדוע הוא בא? ומה הוא צריך? אפשר לעשות עם העצב פעולות שונות כמו: ציור, מוסיקה, שוקו או טיול.

בתמונה מסתכלת ילדה קטנה על חברתה המנגנת בחליל. הילדה מחייכת ומופתעת מיכולותיה של חברתה להפיק מהחליל צלילים מתוקים עדינים ומופלאים? צלילים אשר באים מהלב ומאפשרים לקרני השמש לחדור מבעד לעננים וגם ללטף את הנפש.

כי כל מה שהעצב רוצה, זה לדעת שיש לו מקום ואז הוא הולך. (לפעמים עצב מגיע בהפתעה)

תני לי יד – עלי מוהר כתב את השיר לביתו שרון.
לחן: יוני רכטר

תני לי יד אין לי מלבדך עוד בית
אין לי מלבדך עוד אף אחד תני לי יד.

תן לי יד כדי שלא אפחד בדרך
כדי שלא אהיה יותר לבד תן לי יד.

זה רק אנחנו שנינו זה רק אני ואת
והעולם איננו נגדנו ולא בעד.

וככה לפי יכולתנו יחד נאהב ונכאב
אני ואת, ואת...

תן לי יד כדי שלא אפחד בדרך
כדי שלא אהיה יותר לבד תן לי יד.

זה רק אנחנו שנינו זה רק אני ואת
גם במרחק ביני ובינך את לא לבד.

וככה כפי יכולתנו יחד נאהב ונכאב
אני ואת, ואת...

תן לי יד כדי שלא אפחד בדרך
כדי שלא אהיה יותר לבד תן לי יד...

שרון, ביתו של עלי מוהר נולדה עם מום ביד ימין. מום זה היה נפוץ בקרב ילדים שאמותיהן נטלו במהלך ההיריון את תרופת התלידומיד.

שרון אומרת כי הוריה גידלו אותה עם מסר ברור "שלמרות המום הזה אין דבר שאי אפשר להיות או להשיג "

היא אומרת "כשהייתי קטנה הורי היו הולכים איתי ברחוב יד ביד. כל פעם אחזו ביד אחרת והיד הזאת קבלה תחושת קיום זהה ליד השנייה"