סיפורי בבתא

השתבללות

יחסים חברתיים מאופיינים במצבים של הנאה ושיתוף, לצד מצבים של פגיעה ואכזבה. כחלק מפיתוח הכישורים הבינאישיים יש מקום לעזור לילדים להתגבר על מצבים של פגיעה ואכזבה וללמד אותם להשלים עם חבר שפגע או שנפגע וכמו כן ללמוד ליצור קשרי חברות מחודשים. (מעגל קסם משרד החינוך)

בתמונה עומדים ילדה קטנה עצובה וכלב בפינת החדר. כמה כוח יש לשניים.

הסיפור הברוגז של ליאור כתבה: שולה מודן, ציירה: אלישבע געש,

ליאור מצוי לאחר מריבה עם חבר ואינו רוצה להיכנס לגן. האם מנסה לשוחח אתו על סיבת סירובו וכעסו.

היא מנסה לשכנעו, שרוגז הנשמר בגוף עלול לגדול ולהכאיב. ליאור מתרצה ומגלה לאימא, שהוא נעלב מיחס חברו לגן.

האם משתפת אותו ברגשותיה ובחוויית ה"ברוגז" שלה עם אביו: "לא היה לי אומץ לשבור את הברוגז ולהתפייס" מספרת לו אמו. היא מסבירה לו " כשאני כועסת או נעלבת ממשהו, אני מנסה להתפייס קודם עם עצמי"

אמו מקבילה את תחושותיו לשלה במתן דוגמה מחיי המשפחה. ליאור מחליט בעצתה לא לשמור את כעסו בלב. הוא מתקרב לחברו למרות החשש שהוא ייענה בסירוב ומתפייס אתו.

אצו רצו גמדים - מרים ילן שטקליס

אצו רצו גמדים -
טרל- רל-רידים,
אצו רצו שיחקו -
קוקו-ריקו-ריקוקו,
שיחקו במחבואים -
בילים - בילים-בים-בם-בים.

ואחד קטון קטן,
שם יפה לו טימפינטן,
התחבא בתוך שבלול -
לולי-לולי-לולי-לול,
אך לצאת הוא לא ידע -
דדי-דדי-רידדה.

בשבלול הגוץ נרדם, -
עד הבוקר נם שם, נם.
נומה, נומה גם אתה -
טט-רט-ריטטה.
נומי, נומי נא גם את -
טירלי-טירלי-טירליטט...

סיום השיר "אצו רצו גמדים" לא סגור. לא ברור לנו מה קורה עם הגמד טימפינטן, שלא מצליח לצאת מהשבלול שאליו נכנס.

השיר לא מדבר על פתרון או פיוס אלה על התכנסות ותחושה של בדידות. הבקשה מהקורא היא להשלים בעצמו את הסוף הטוב, ללא תיאור מפורש שלו. (סיפורים וחלומות)

לשירה יש פוטנציאל לסייע לילדים במצוקה. היא מכשירה את כולנו להקשבה חדשה לנפשו הרגישה של הילד. השיר מזמין לשיח ומודעות כי גם בעיני הילד העולם לא מושלם.

את ציפור הנפש הפותחת בליבנו מגרות שונות ובהם רגשות שונים של אהבה, קנאה, רצון למרוד, כעס וכמובן שמחה. גילתה מרים ילן שטקליס בהבנתה העמוקה את הנפש החבויה בכל ילד. נפש המחכה לפרוץ החוצה.(אודליה ששון)

הטקסט מוקדש לכל מי שיודעת את סוף הסיפור.