סיפורי בבתא

חפץ מעבר

המונח "אובייקט מעבר" הוטבע במקור על ידי פסיכיאטר הילדים הבריטי דונלד ויניקוט, שהסביר כי הוא מסייע לתינוק להיפרד מאמו, האובייקט מסמל את האם הנעדרת כשהיא אינה בסביבה. לפי מחקרים שנערכו בנושא, כמעט 70 אחוזים מהילדים משתמשים בחפץ מעבר. לאלה שלא, יש דרכים אחרות להרגיע את עצמם, כמו מציצת אצבע או התנדנדות אחורה וקדימה. רוב התינוקות יאמצו את חפץ המעבר בין גיל 4 חודשים לשנה, וייפרדו ממנו בגילאי הגן.

יש ילדים שמעניקים לאובייקט המעבר שלהם שמות, חולקים איתו חוויות ומספרים לו סיפורים, ועל פי ויניקוט, לעולם החצי מדומיין שמקיים הילד עם האובייקט, אותו כינה "מרחב פוטנציאלי", יש משמעות רבה בהתפתחות הילד, בביטויו העצמי, ביצירתיות שלו וגם בבריאותו הנפשית.

על פי דבריו, המרחב הפוטנציאלי ממשיך להתקיים בילד גם כשהוא גדל והופך למבוגר.

בתמונה: ילדה קטנה יושבת לבד על המרפסת וקוראת. ראשה כפוף מעט כשהיא מתבוננת בריכוז בספר שהיא אוחזת בשתי ידיים. מבחוץ ניראה הטבע חי ורוטט עלי הדקל מייצגים את המציאות החיצונית. אבל ניראה שדפיו הלבנים של הספר מעניינים יותר.

בובה דובון כדור וארנבת כחפץ מעבר

הנה הילדה נורית מתכוננת לשעת השינה, ומכינה לידה את כל הפמליה הנדרשת, הדובון, הכדור והארנבת.

בובה זהבה

מילים: מרים ילן שטקליס

  עייפה בובה זהבה ועייף מאוד הדוב
  הצללים לחדר באו לוחשים לי לילה טוב
  במיטה שוכבת נורית על ידה יושב דובון
  וכדור וגם ארנבת וכולם רוצים לישון

  אך לפתע קמה נורית אבא אבא היא קוראה
  בוא מהר גרש החושך הוא מפריע ילד רע
  צחקה בובה זהבה וצחק מאוד הדוב
  למה לגרש החושך והרי הוא ילד טוב

  עייפה בובה זהבה ועייף מאוד הדוב
  הצללים לחדר באו לוחשים לי לילה טוב

  לילה טוב...