סיפורי בבתא

מחבואים

אחד שתיים שלוש ארבע...עשר מי שעומד מאחורי ומצדדי הוא העומד. משחק מחבואים הוא משחק דיי בסיסי. אומנם הוא משתנה עם השנים והמקומות אך הוא נשאר עם אותם כללים של סודיות חשיפה.

ילדים קטנים אוהבים משחקי הסתתרות ומתקשים לא לחשוף את עצמם. לפעמים קורה שהם צועקים "אני כאן" עוד לפני שמסיימים לספור.

מקס ואן מאנן אומר שילדים מתקשים לעקל את המחשבה שהם אינם שם. ההתחבאות מלמדת שאף על פי שאי אפשר לראות אותי אני עדיין קיים.(אלכסון)

נראה כי משחק המחבואים הוא "עולם קטן" המשקף את היחס של העולם אלינו ואת החשיבות שלנו בעיני אחרים – ובעקבות זאת את החשיבות שלנו בעינינו שלנו.

מתברר שלא די לנו בעובדה שנולדנו ואנחנו כאן הרי לא בחרנו בזה. אנחנו צריכים הוכחה שהולדתינו הוא אכן דבר טוב ורצוי. מראשית חיינו אנחנו מצפים שאחרים ישמחו שאנחנו קיימים, התחושה הזאת חשובה לנו לא פחות מאוכל. (עיניים)

הסיפור "ארנבון בורח מהבית" (מרגרט וויין)

בנוי כדו-שיח בין ארנבון לאימו, הארנבון מביע את משאלותיו למרחב מחייק אימו הבטוח והיא מצידה מביעה את משאלותיה לקרבה.

לארנבון יש תוכניות מרחיקות לכת: להיות דג בנחל, סלע על הר, ציפור מעופפת ועוד.. האם בתורה כמעיין משחק, מספרת כיצד תגיע לשם ותאסוף אותו אליה.

הצורך של הארנבון למרחב לשם גילוי וחקירת העולם יכול להתקיים כל עוד הוא יודע בוודאות, שאמו או אדם משמעותי אחר יהיה שם עבורו תמיד כרשת ביטחון.

התחושה שמישהו יהיה שם, מסייע להשיג נפרדות בריאה.

גם אנו הגדולים מעיזים להתרחק כשאנו יודעים שיש לאן לחזור (דנית צור)